קيتواسيدوز סוכרתי (Diabetic Ketoacidosis - DKA) הינו מצב חירום מטבולי אקוטי ומסכן חיים, המאופיין בשלשה ביוכימית הכוללת היפרגליקמיה (Hyperglycaemia), קيتונמיה (Ketonaemia) וחמצת מטבולית עם פער אניונים מוגבר (High Anion Gap Metabolic Acidosis). מצב זה נובע מחוסר מוחלט או יחסי באינסולין לצד עודף של הורמונים נוגדי-רגולציה (Counter-regulatory hormones) 1,2.
קריטריונים אבחנתיים (UK JBDS Diagnostic Criteria)
על מנת לאבחן קيتواسيدوز סוכרתי בצורה חד-משמעית, יש לוודא את הימצאותם של כל שלושת הקריטריונים הבאים 1:
קيتונמיה (Ketonaemia): רמת בטא-הידרוקסיבוטירט בדם נימי ≥3.0 ממול/ליטר (או נוכחות משמעותית של קيتונים בשתן >2+ במקלוני שתן סטנדרטיים) 1.
היפרגליקמיה (Hyperglycaemia): רמת סוכר בדם >11.0 ממול/ליטר (200 מ"ג/דצ"ל) או היסטוריה ידועה של סוכרת (יש לציין כי קيتواسيدوز אוגליקמי עלול להתרחש בקרב נוטלי מעכבי SGLT2 ונשים בהריון) 1,2.
חמצת (Acidaemia): רמת ביקרבונט ורידי (HCO3-) <15.0 ממול/ליטר ו/או pH ורידי <7.3 1.
| מדד קליני / מעבדתי (Clinical Parameter) | קריטריון אבחנתי / פרוטוקול טיפול (Diagnostic / Management Criteria) |
|---|---|
| גלוקוז בדם (Blood Glucose) | >11.0 ממול/ליטר (200 מ"ג/דצ"ל) או סוכרת ידועה (למעט קيتواسيدوز אוגליקמי תחת מעכבי SGLT2) 1,2 |
| קيتונים בדם (Blood Ketones) | בטא-הידרוקסיבוטירט נימי ≥3.0 ממול/ליטר (או קيتונוריה בטבלית שתן >2+) 1 |
| חומציות וביקרבונט (Acid-Base Status) | pH ורידי <7.3 ו/או ביקרבונט ורידי (HCO3-) <15.0 ממול/ליטר 1 |
| קצב מתן אינסולין (Insulin Infusion) | עירוי אינסולין ורידי קבוע (Fixed-Rate IV Insulin Infusion) במינון 0.1 יחידות/ק"ג לשעה 1,2 |
הצגה קלינית (Clinical Presentation)
תסמינים הכוללים השתנת מרובה (Polyuria), צמאון מוגבר (Polydipsia), התייבשות עמוקה (Profound dehydration), בחילות, הקאות וכאבי בטן מפושטים 1,2.
נשימות קוסמאול (Kussmaul Respiration): נשימות עמוקות ואנחות המפצות על החמצת המטבולית, לצד ריח אצטון מתוק (Pear-drop acetone breath odour) מפיו של המטופל 1.
ניהול וטיפול רפואי (UK JBDS Management Protocol)
1. החייאת נוזלים (Fluid Resuscitation): השבת נפח הדם החוץ-תאי באמצעות תמיסת נתרן כלורי 0.9% (0.9% Sodium Chloride) (גרעון נוזלים ממוצע של כ-100 מ"ל/ק"ג); ברגע שרמת הגלוקוז בדם יורדת מתחת ל-14.0 ממול/ליטר, יש להוסיף עירוי גלוקוז 10% בקצב של 125 מ"ל/שעה לצד תמיסת המלח 0.9%, על מנת לאפשר את המשך עירוי האינסולין הקבוע לפינוי מוחלט של הקيتונים 1.
2. עירוי אינסולין ורידי בקצב קבוע (Fixed-Rate IV Insulin Infusion - FRIII): מתן אינסולין הומאני מסיס במינון של 0.1 יחידות/ק"ג/שעה; יש להמשיך במקביל את הטיפול האינסוליני ארוך-הטווח (Basal insulin) התת-עורי הרגיל של המטופל 1,2.
3. השבת אשלגן (Potassium Replacement): מתן אינסולין גורם למעבר אשלגן אל תוך התאים; יש להימנע ממתן אשלגן אם רמת האשלגן בסרום >5.5 ממול/ליטר, להוסיף 40 ממול/ליטר KCl כאשר רמת האשלגן נע בין 3.5 ל-5.5 ממול/ליטר, ולדחות את מתן האינסולין אם רמת האשלגן ההתחלתית היא <3.5 ממול/ליטר עד לתיקונו 1.
